החלטה בתיק בש"פ 1273/14

           שני עררים מאוחדים על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר) מיום 13.02.2014, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרם של עלי דסוקי (להלן: עורר 1) ומאהר אהווידי (להלן: עורר 2) (להלן ביחד: העוררים) עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

             אקדים ואומר כי ענייננו בפרשת רצח שאירעה בחודש מאי 2009, כארבע שנים לפני מעצרם של העוררים, והדיון מתמקד אך ורק בשאלה אם יש בחומר הראיות כדי להקים כנגד העוררים את הרף של ראיות לכאורה כנדרש על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

עיקרי כתב האישום

1.        ביום 26.8.2013 הוגש כנגד העוררים, כתב אישום המייחס להם עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(3) בצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, עבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק וכן נשיאת תחמושת, עבירה לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק.

2.        על פי המתואר בכתב האישום, בחודש אפריל 2009, או בסמוך לכך, קשרו העוררים קשר לבצע מעשה שוד, תוך שימוש בנשק חם. ביום 12.05.2009 הצטיידו העוררים באקדח (להלן: האקדח) אותו נשאו שלא כדין, ובסביבות השעה 9:00 בבוקר הגיעו ברכב אפור (להלן: רכב המילוט) לפתח תקווה כשהם מצויידים באקדח, ועורר 1 מצוייד בכובע גרב. העוררים עצרו את הרכב בסמוך לעסקו של ארנון יעקובסון ז"ל (להלן: המנוח) והמתינו לשובו. המנוח היה בעל עסק להמרת כספים הממוקם ברחוב אנה פרנק 3 בפתח תקווה (להלן: העסק), ונהג להגיע מידי יום לסניף בנק הפועלים שברחוב חובבי ציון בפתח תקווה (להלן: הבנק) כדי להפקיד שיקים ולמשוך כסף מזומן, בסכומים של מאות אלפי שקלים. בסמוך לשעה 10:00, שב המנוח מהבנק, החנה את רכבו בחניה הצמודה לעסק ויצא מהרכב כשהוא נושא תיק שהכיל 200,000 ש"ח במזומן. מייד לאחר מכן הגיעו העוררים ברכב המילוט, וחסמו את הכביש כשהם חונים במקביל לרכבים שחנו במקום. העורר 1 יצא מהרכב כשהוא מצוייד באקדח ורעול פנים, רץ לעבר המנוח, כופף אותו תוך שהוא אוחז בצווארו בחוזקה, ירה לעברו 3 יריות ונטל את התיק. בהמשך נמלט עורר 1 ברכב המילוט בו המתין לו עורר 2. כתוצאה מהירי התמוטט המנוח במקום והעוררים נמלטו עם התיק. בהמשך נקבע מותו של המנוח בבית החולים.

הליכי המעצר והחלטת בית משפט קמא

3.        חלפו למעלה מארבע שנים מאז האירוע, והמשטרה, ככל הנראה על בסיס מידע מודיעיני חסוי, הגיעה אל העוררים, לא לפני שעצרה ביום 7.7.2013 אחד בשם ויקטור, אשר מרצה עונש מאסר בכלא צלמון, בחשד שאף הוא קשור לאירוע.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העוררים, הוגשה בקשה להורות על הארכת מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשה פורטו הראיות כנגד העוררים, ועברם הפלילי המכביד, הכולל הרשעות במגוון עבירות וביניהן, עבירות רכוש ואלימות, איומים, הצתת רכב ועוד, בגינן ריצו העוררים תקופות מאסר ממושכות בכלא. כך, כשלושה חודשים לאחר אירוע הרצח נשוא כתב האישום, נתפסו העוררים יחדיו מנסים לבצע שוד מזויין עם אקדח, כשהם רעולי פנים. העוררים הורשעו ונידונו לעונשי מאסר בפועל - העורר 1 נדון ל-34 חודשי מאסר ועורר 2 נדון ל-40 חודשי מאסר (ת"פ 4187/09 בבית המשפט המחוזי מרכז).

4.        בהחלטתו מיום 13.02.2014, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים לאחר שמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

           בהחלטתו, המשתרעת על 57 עמודים, ניתח בית המשפט המחוזי בהרחבה את מכלול הראיות וחילק אותן לשתי קבוצות עיקריות. קבוצה אחת של ראיות בעלות משקל לכאורי שיש לזקוף לחובת העוררים, וקבוצה שנייה של ראיות שיכולות להתפרש באופן ניטרלי. בית המשפט עמד על כך כי בשלב זה אין ראיה ישירה הקושרת את העוררים למיוחס להם, אך נקבע כי בהסתכלות על התמונה הכוללת, קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

           על כך נסבים שני העררים שבפני.

טענות העוררים וחומר הראיות

5.        בתמצית שבתמצית, העוררים העלו את התזה הבאה: אין בכל הראיות שהובאו על ידי המאשימה פוטנציאל ראייתי להרשעה מעבר לספק סביר, ומכאן שבקשת המעצר אינה עומדת ברף של ראיות לכאורה.

           לאור טענה זו, אפנה לעיצומם של דברים ואעמוד על שורת הראיות עליהם הסתמכה המאשימה, אשר רובן נזכרו בהחלטתו של בית משפט קמא.

6.        במהלך שנת 2009 ביצעה המשטרה האזנות סתר לאחד בשם מחמוד מסרוואה (להלן: סוחר הנשק), אשר ביני לביני הלך לעולמו לאחר שנרצח. במהלך חודש אפריל 2009, שוחח העורר 1 עם סוחר הנשק 12 פעמים, החל מיום 7.4.2009 ועד ליום 2.5.2009, וביקש ממנו להשיג עבורו אקדח ותחמושת לכלי נשק מסוג 9 מ"מ קצר. השניים מדברים ביניהם בקודים, אך אין חולק, לפחות לא לצורך שלב זה, על נושא השיחה, ואין חולק כי הדובר הוא עורר 1 שהתקשר לסוחר הנשק מטלפון נייד ששלוש הספרות האחרונות שלו הם 895.

7.        בהמשך לאמור לעיל, נציין כי על פי חוות דעת מעבדת נשק, התרמילים והקליעים שנמצאו בזירת הרצח ובגופו של המנוח נורו מכלי נשק 9 מ"מ קצר.

8.        איכונים של שני העוררים בזירת הרצח ותיאום ההגעה ביניהם: הרצח של המנוח אירע בסביבות השעה עשר בבוקר, אם כי השעה המדוייקת שנויה במחלוקת בין הצדדים. לשיטת המאשימה - המסתמכת, בין היתר על מצלמות אבטחה, עדויות, קריאה למד"א ועוד - אירע הרצח בין השעות 10:04-9:45.

           העורר 1 משוחח בטלפון נייד ששלוש הספרות האחרונות שלו הם 895, והעורר השני בטלפון נייד ששלוש הספרות האחרונות שלו הם 169. טלפונים אלה, "פריפייד" אינם רשומים על שם העוררים, והמאשימה רואה אותם כטלפונים מבצעיים.

           בשעה 08:30 העורר 1 מאוכן במקום מגוריו בכפר קאסם, סמוך לשעה 08:40 הוא עולה על כביש 40 לכיון פתח תקווה. בשעה 09:40 הוא מאוכן ברחוב אנה פרנק, ובשעה 09:46 באתר המכסה את בנק הפועליםברחוב חובבי ציון. בשעה 10:19 העורר 1 כבר בדרכו מחוץ לפתח תקוה, על מחלף לוד.